בכל עיר מודרנית בעולם ניתן לראות רובעים שלמים העוברים או עברו שימור בשנים האחרונות. מקור גאווה של ערים רבות הינם מבנים אלו, הארכיטקטורה המפותחת של תקופות העבר ושימור צורות החיים והצביון של שכונות שלמות כפי שנבנו בתקופתן הראשונה הינן מקור גאווה לערים אלו.

באירופה, ניתן להבחין במבנים רבים בעלי שתיים עד שלוש קומות עם צורות בניה שאינן קיימות עוד ואינן בשימוש שנים רבות. ולידם, מחוץ למרכז העיר העתיקה ניתן להבחין במבנים מודרניים, רבי קומות המהוות את מרכז המע"ר החדש והתוסס.

מבנים לשימור לא אחת מהווים אתגר ארכיטקטוני ושימורי, בחירת החומרים כדוגמת המקורי והבאתם לעמידה בתקנים עכשוויים של רישוי עסק וכיבוי אש לא אחת יוצרים קשיים רבים.

בשנת 2008 מדינת ישראל פרסמה את התוספת החמישית של חוק תכנון ובניה הדן במבנים לשימור ומבנים היסטוריים, תוספת זו באה לטפל במיוחד במבנים אלו מבחינת דרישות העמידה העכשוויים לגבי מילוט, רוחב פתחים, אמצעי כיבוי וכו' כמו כן התוספת מנסה ליישב את הסתירה שלא אחת קיימת בין דרישות שימור מחמירים המנסים לשמר את הקיים בדיוק כפי שהיה בעבר לבין דרישות מחמירות של כיבוי ומשטרה ותקנים עכשוויים הדורשים לבצע שינויים במבנה והתאמתו לדרישות העכשוויות.

במאמרי זה אני אפרט את ההקלות שמעניקה התוספת החמישית בתקווה שהאיר את עיני המתכננים השונים בעת היתקלותם בבעיות עם מבנה לשימור.

הגדרות:

"אתר" – מוגדר כאתר ארכיאולוגי או מבנה היסטורי.

"מבנה היסטורי" – בניין או קבוצת בניינים או חלק מהם, לרבות סביבתם הקרובה, בעלי חשיבות היסטורית, לאומית, אדריכלית או ארכיאולוגית, ושיש כוונה לפתחם, לשמרם או לשחזרם, לרבות בניין שנקבע לשימור בתוכנית או שמיועד לכך בתוכנית לשימור כמשמעותה בסעיף 2 לתוספת הרביעית לחוק, וכן אתר בעל ערך לאומי, אתר לאומי, אתר הנצחה וגן לאומי כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, שהוכרזו בתוכנית ככאלה, או שאושרו בתוכנית ככאלה אף אם טרם הוכרזו.
"מבנה עתיק" – בנין היסטורי שנבנה במקורו בחומרים טבעיים כמו אבן, חומרי מליטה, חומרי מילוי וחומרים אחרים ושאין בשלד שלו בטון, בטון מזויין או פלדה.

אמצעי יציאה מהבניין:

על פי התוספת החמישית, במקום שבו מושבים קבועים (כדוגמת אמפיתאטרון וכו') מקדם התפוסה יקבע לפי כמות המושבים בפועל ובלבד שישמרו המעברים הנדרשים. במידה וישנם ספסלים רציפים רוחב כל מושב יקבע כ-45 ס"מ לאדם. שטח מינימאלי לאדם באולם אסיפות בעל צפיפות קהל גבוהה (אולמות הרצאה, אולמות תפילה, יציעים לקהל וכו') יהיה 0.65 מ"ר לאדם. ובאולמות בעל צפיפות קהל פחותה (אולמות תצוגה, חדרי ישיבות, במות וכו') הצפיפות תקבע על 1.5 מ"ר לאדם.

כמות פתחי מילוט:

עבור תפוסת קהל של עד 60 איש – פתח אחד. עבור תפוסת קהל של עד 750 איש – 2 פתחים (תפוסה זו עבור יציאות ישירות אל החוץ ללא מדרגות, בכל מקרה אחר תפוסת הקהל תוגבל ל-500 איש). עד 1,000 איש – 3 פתחי מילוט. מעל 1,000 איש – 4 פתחים ויותר לפי הצורך.

רוחב פתחי המילוט:

במידה והיציאה הינה ישירות אל החוץ ללא כבשים או מדרגות – 0.5 ס"מ לאדם. במידה וישנם מדרגות או כבשים ביציאות – 0.8 ס"מ לאדם.

מידות מינימאליות של פתחי יציאה:

התוספת מכירה ברוחב יציאות המילוט מהעבר שאינם מתאימים לדרישות התקנים העכשווים, לאור כך יצאה במספר הקלות משמעותיות:
80 ס"מ לפחות – במידה והאולם מכיל עד 50 איש.
90 ס"מ לפחות - במידה והוא מכיל מעל 50 איש.
רוחב פרוזדור יכול להיות 90 ס"מ בלבד במידה והוא מכיל עד 50 איש וברוחב 110 ס"מ במידה והוא מכיל מעל 50 איש. כידוע התקנים כיום למסדרונות מסוג זה עומדות על 130 ס"מ וזוהי הקלה משמעותית.

בתוספת מגדילה וקובעת כי במידה ולא ניתן להכשיר את הפרוזדורים ברוחב שנקבע משיקולי שימור, ניתן להשתמש בפרוזדורים קיימים ברוחב של 80 ס"מ כאמצעי יציאה. התוספת החמישית מאפשרת להגביל בחלל מסויים את תפוסת הקהל במידה ולא ניתן לפתוח פתחים נוספים משיקולי שימור על פ"י חוות דעת של "בעל מקצוע מוסמך". במקום לאספות שבו מושבים קבועים רוחב המעברים הניצבים לשורה והמוליכים אל דרכי היציאה:
אם המעבר גובל בשורות מושבים מצד אחד ומשרת עד 5 שורות – 60 ס"מ
אם המעבר גובל בשורות מושבים מצד אחד בלבד ומשרת למעלה מ-5 שורות – 90 ס"מ.
אם המעבר גובל בשורות מושבים משני צדדיו – 110 ס"מ.
באולם שבו אין מושבים קבועים, רוחב המעברים יהיו לפי התוספת השניה (חוק תכנון ובניה הרגיל). בתאטראות, אמפיתאטרון, היפודרומים ושטחי חוץ מגודרים שבהם מתקיימים אירועים תחת כיפת השמיים עבור תפוסת קהל של עד 200 איש ניתן להשתמש בפתחי יציאה של 80 ס"מ בלבד, במידה וכמות זו עולה לכדי עד 1,000 איש רוחב היציאה הנדרש – 110 ס"מ לפחות. עבור 1,000 איש רוחב היציאות יעלה לכדי 220 ס"מ לפחות.

מרחקי הליכה ומילוט:

מרחק ההליכה במבנה היסטורי או מחלק ממנו לא יעלה על 60 מ' כאשר המילוט אפשרי לשתי דרכי יציאה שונות.

במבנה המוגן כולו במערכת מתזים אוטומטית לכיבוי אש, מרחק המילוט לא יעלה על 75 מ'. כאשר היציאה אפשרית לכיוון אחד בלבד, מרחק המילוט לא יעלה על 15 מ'. במבנים בעלי מטעני אש נמוכים ובאישור רשות הכבאות, במבנה בעל שתי יציאות מילוט מרחק ההליכה יקבע על 100 מ' ובמידה וישנו פח מילוט אחד בלבד יקבע על 25 מ'.

דלתות בדרכי יציאה:

באולם המכיל עד 50 איש ניתן שכיוון פתיחת דלת המילוט תהיה כלפי פנים במידה והשימוש הינו למגורים או למשרדים שאינן בניין ציבורי, אחרת הדלת תפתח החוצה. באולמות המשמשים להתקהלות המכילים 100 איש ויותר, הדלתות יצוידו במנעולי בהלה תקניים.

דלתות בדרכי יציאה:

באולם המכיל עד 50 איש ניתן שכיוון פתיחת דלת המילוט תהיה כלפי פנים במידה והשימוש הינו למגורים או למשרדים שאינן בניין ציבורי, אחרת הדלת תפתח החוצה.

גרמי מדרגות וכבשים:

באופן כללי קיימת חובה להתאים את רוחב גרמי המדרגות, אופן בניתם וגובהם לדרישות חוק ובניה העכשוויים, אולם התוספת החמישית מאפשרת במבנה היסטורי שימוש בגרמי מדרגות קיימים כדרך מילוט גם אם הם לא עונים לדרישות חוק תכנון ובניה. זוהי הקלה חשובה מאוד.

סולמות בדרכי יציאה:

הקלה חשובה התוספת הינו השימוש בסולמות במקומות היסטוריים שתוכננו לך כאמצעי מילוט מחללים מסוימים, כמובן ישנם הגבלות שקובע התקן למשל: תפוסת הקהל תוגבל ללא יותר מ-10 איש, הסולם יבנה מחומרים בלתי דליקים, רוחב הסולם יהיה 40 ס"מ לפחות והגבלות לגבי שיפוע הסולם.

ניתן לראות כי התוספת החמישית מהווה הקלה משמעותית עבור המתכננים העוסקים במלאכת השיקום, התאמת המבנה לתקנים ולשימושים המקוריים שלהם מתאפשרת ונעשית קלה יותר לאחר תוספת זו.