מאת: רמי שמש

במהלך עבודתי, עולות שוב ושוב שאלות בנוגע לחוקים עבור במות, בכדי לעשות את העניינים פשוטים יותר, ריכזתי עבורכם את חמשת השאלות העיקריות ביותר בנוגע לבמות בשביל לשעות קצת סדר.

שאלה 1: מאיזה גובה צריך אישורי מהנדס לבמה בכדי להקל על הציבור, הוחלט כי עבור במות הקטנות מגובה של 40 ס"מ לא צריך בדיקת מהנדס קונסטרוקציה.
ולכן, עפ"י תקן אירועים המוניים כל במה מעל גובה 40 ס"מ נדרשת באישור מהנדס קונסטרוקציה. זאת כיוון שבבמה מעל גובה של 40 ס"מ, צריך חיזוקי אלכסונים, דבר שגורם למתקן להיות מורכב יותר ומצריך בדיקה של איש מקצוע.

בתקן האירועים המוניים ניתנו מספר יוצאים מן והמתקנים הבאים אינם נדרשים בודק קונסטרוקציה:

במה לרקדנית במידות של 1.2X1.2מ' ובגובה 1.0 מ' או פחות. גזיבו במדות של 2X2מ'. שמשיות באירוע. (ישנן הנחיות בנוגע לשמשיות, שעליהן מנהל האירוע אמור לדאוג, אך לא צריך מהנדס לשם כך).

שאלה 2: מאיזה גובה צריך מעקה לבמה

תשובה עבור במת הושבה:

סוגיית המעקה לבמות אירועים הינה שאלה ללא תשובה אחידה וברורה. ראינו כי חוק תכנון ובניה אינו חל על אירועים המוניים ובנושא מעקות אנו פונים לתקן מעקות (ת"י 1142) אולם להפתעתנו הרבה אנו מוצאים כי:

"תקן זה דן בתכן, בטיב ובאופן החיבור של המעקים ושל מסעדים המותקנים דרך קבע בבניינים ובשטחים שמחוץ להם, הנמצאים בגבולות הנכס. אין התקן חל על המעקים ועל המסעדים במקומות אלה: איצטדיונים, בתי סוהר, בתי חולים לחולי נפש, מעברי רחוב, גשרים, מדרגות נעות ובניינים ארעיים. כמו כן, אין התקן חל על מעקים ומסעדים המשמשים רק בעת הקמת הבניין." מתוך התקן.

אולם אירוע המוני מוגדר (בגלל הארעיות שבו והענף הכי דומה לו) כאתר בניה, הבמות והמגדלים משמשים לא אחת כפיגומים ובמדינות רבות ומתוקנות סוג הבניה של המגדלים כדוגמת לייהר ודומיו משמשים כתבניות יציקה, פיגומים ובמות עבודה בענף הבניה.

אם כך לפי מה נפעל? האם ניתן לומר שאם חוק תכנון ובניה אינו חל, אזי תקן מעקות אינו חל אף הוא? במקרה זה, בהעדר תקן, אנחנו פועלים על פי תקן מעקות כאילו מדובר במבנה המוקם באתר בניה ונותנים עליו את כל ההגבלים לפי פקודת הבטיחות בעבודה והנחיות לבניית פיגומים.

במקומות אלו מוגדר כי יש להתקין מאחז יד עליון בגובה העולה על 105 ס"מ, אזן תיכון (תיכון=אמצעי, בינוני, שנמצא בין לבין) ואזן רגל המותקן בתחתית המעקה.

על פי רוב באירועים אנו מתקינים את המעקות לכל במה מעל גובה של 30-40 ס"מ כאשר מדובר בבמות ישיבה. למרות שתקן מעקות מדבר על התקנת מעקה מגובה של 60 ס"מ בלבד, אני מוצא כי קיימת חובה באירועים המוניים להתקין מעקות גם בגובה של 30 ס"מ (ישנם אנשים מבוגרים באירועים, אנשים צורכים לעיתים אלכהול, התאורה עמומה ומתחלפת ועוד). על פי רוב המעקות בהיקף האירוע מצופים בבד בכדי להסתיר את לוחות העץ המרכיבים את המעקות דבר שפותר לנו את הבעיה של נפילת ילדים מרום הבמה.

במידה ויש לנו הפרשי גבהים הנמוכים מ-60 ס"מ אני מחייב להתקין מעקות. אולם גובה המעקה לא חייב להיות תיקני, כלומר, במקומות בהם הפרשי הגובה עולה על 60 ס"מ, קיימת חובה על התקנת מעקה בגובה מעל 105 ס"מ, במקומות בהם הפרשי הגבהים קטנים מ-60 ס"מ ניתן להתקן מעקה בגובה של 70-80 ס"מ בלבד, גובה מעקה זה מונע נפילה של אנשים ומבצע את העבודה בצורה נפלאה ומאידך אינו מסתיר את התרחשות האירוע. גובה שולחן ממוצע הינו 70-75 ס"מ, מעקה בגובה זה אינו מסתיר את הנוף ומאידך מהווה את חיץ נגד נפילה.

חשוב לא להתקין מעקה בגובה נמוך מזה שכן אם המעקה נמוך מדי הוא בעצמו מהווה מכשול.

לא אחת אני נשאל על מקרים בהם ישנה במת הושבה לקהל הסמוכה לקיר, מאיזה מרחק מהקיר קיימת חובה להתקין מעקה ומאיזה מרחק הקיר עצמו מהווה מעקה? אני לצורך תשובתי נעזר בתקן פיגומים. בתקן זה מוגדר בצורה ברורה, כי בעת התקנת פיגום בהיקף בניין, אסור שהפיגום יעלה על מרחק של 20 ס"מ מהבניין. אחרת, יהיה צורך בהתקנת מעקה בין הפיגום לבניין.

גם במקרה שלנו, מרחק של עד 20 ס"מ הינו סביר ולא מאפשר נפילה בין הבמה לקיר, ומרחק גדול יותר יצריך מעקה תקני בגובה 105 ס"מ לפחות.

תשובה עבור במת מופע:

לא אחת יועצי בטיחות דורשים להתקין מעקות בבמות מופעים החל מגובה 60 ס"מ, כמובן שבקדמת במה אין צורך להתקין בכדי לא להסתיר את האומן, אך מהצדדים ומאחור התקינו מעקות אלו.
בחוק תכנון ובניה ישנה הנחיה לגבי במות מופעים, וכתוב על המקומות הבאים שבהם לא נדרש להתקין מעקים:

"אין צורך בהתקנת מעקים במקומות אלה:

1. משטח מוגבה, במה או במה משולבת, המשמשים לבמה או לתצוגה, ופונים לכיוון הקהל, במקום שבו משטח המפלס המוגבה, הבמה, או הבמה המשולבת גבוה ביותר מ - 120 ס"מ ממפלס הרצפה או הקרקע הסמוכה אליה, יותקן מעקה הניתן לפרוק בזמן ההופעה.

2. מסביב לפתחים אנכיים, הנמצאים בשטח המשמש להופעה או להצגה. כאשר שטח זה אינו משמש להופעה או הצגה, יסגר הפתח, או לחליפין יותקן מסביבו מעקה הניתן לפרוק."

ניתן לראות כי מעקות בזמן חזרות וכו' יש להתקין בבמות מעל גובה של 120 ס"מ וניתן לפרקם בסמוך לזמן המופע.
בבמות המשמשות לחופות או המכילות קהל על הבמה יש להתייחס אליהם כמו במות הושבה ולהתקין מעקות כבר מגובה של 30-40 ס"מ.

שאלה 3: אילו משקלים מותרים על במה או גשר תאורה

תשובה: תקן עומסים אופייניים שימושיים (ת"י 412) מגדיר בצורה מפורטת מהם המשקלים שיש להתחשב בהם בתכנון של מבנים בנוסף על משקלם העצמי, למשל: בית מגורים צריך לעמוד בעומס של 150 ק"ג לכל מ"ר, בתי מלון – 200 ק"ג למ"ר, אולמות קולנוע ותיאטרון בעלי מושבים קבועים – 400 ק"ג למ"ר, אולמות שמחה וריקודים – 500 ק"ג למ"ר עבור במות לאירועים נדרש שיעמדו בעומס של 750 ק"ג למ"ר.

תקן ישראל אינו מבדיל בין במות לאופרה או תיאטרון, בהיכל התרבות או במת תקליטן שמתקיים באיזה מטע אבוקדו בשטח, הדרישה לעמידה בעומס הינה כללית ויש לעמוד בה. לגבי גשרי תאורה המצב שונה קצת, היות והפרמטרים שלנו משתנים לפי סוג וחתך הטראס, אורך הטראס וכמובן המשקל המותר לנשיאה משתנה כתלות במפתח.

כל יצרן של טראסים מפרסם טבלה עבור הטראסים שלו, הטבלה מבטאת סוגים שונים של מצבי העמסה על הטראס למשל עומס נקודתי או צמד כוחות הפועלים על הטראס, שלוש כוחות הפועלים על הטראס במרחקים שווים או עומס מחולק שווה של פנסים לאורך כל הטראס. בכל אחד ממצבי העמסה השונים הללו ישנו עומס מותר ע"י היצרן.

לדוגמא:

ניתן לראות בטבלה המצורפת את העומסים של עומס נקודתי ועומס מחולק שווה על הטראס כתלות במפתח (מרחק בין רגלי הטראס), בנוסף היצרן מציין את השקיעה של הטראס עקב העומס המקסימאלי שיועמס עליו בכל אחד מהעומסים.

שאלה 4: מהם עומסי הרוח ואיך הם קשורים לאירועים

תשובה: במדינת ישראל קיימת חובה על עמידה בתקן רוח (ת"י 414). בשנת 2009 בוצעה רוויזיה בתקן, וכל שיטת החישוב של הפרמטרים השונים בתקן השתנו.

אחת הבעיות העיקריות מבחינתנו באירועים המוניים הינה העובדה שאין כל התחשבות לתכנון מבנה כדוגמת גורד שחקים אשר עתיד לעמוד עשרות רבות של שנים, או מגדל מיתוג באירוע שיעמוד למספר שעות בלבד. התקן מתייחס לשניהם במידה שווה.

לאור כך אנו מוצאים את עצמנו, לא אחת, נאלצים להתקין משקולות רבות לייצוב המתקנים בכדי לעמוד בתקן הרוח. הדעות בנושא זה חלוקות בין המתכננים, שכן, פוקדים את מדינתנו הקטנה רוחות חזקות מאוד המכונות "אפיק ים סוף", המגיעות מהדרום (ים סוף) וחוצות את כל המדינה לכיוון צפון. רוחות אלו מופיעות בעיקר בחילופי עונות, בין חורף לקיץ ובין קיץ לחורף. ראינו השלכות של רוח מסוג זה באסון הר הרצל 2012 שם נמדדה הרוח באזור מצדה (בדרכה לירושלים) במהירות של 130 קמ"ש.

על פי התקן קיימים חמישה אזורים שונים שיש להתחשב בהם בחישובים לעומסי הרוח:

כל אזור קו החוף והערים לאורכה של המדינה נכללים באזור המחמיר ביותר - "דרגת חספוס 0". שימו לב להגבלות וההערות בתחתית הטבלה שם התקן ממליץ ללכת במקרים אלו לחומרה בתכנון ולא לכיוון המקל. ההבדלים בפרמטרים הינם עצומים ועומסי הרוח לתכנון מגיעים לכדי 160-200 ק"ג לכל מ"ר מבנה, עומסים גדולים מאוד כתלות בגובה המבנה.

עומסי הרוח הינם עומסים ממשיים וחשובים שאין להקל בהם ראש.

חשוב מאוד להעביר למהנדס הקונסטרוקציה של האירוע את כל מערך הבינוי החשוף אל החוץ בכדי שיבצע עליו חישובים סטטים מלאים. כל מגדל תאורה או הגברה, רשת צל, אוהלים וגב במה נדרשים לחישובים סטטים אלו, לכל מבנה ישנם את החישובים הנדרשים והדגשים האופייניים לו (רשת צל סובלת מבעיות של יניקה כלפי מעלה, גב במה ומגדלים מהיפוך וכו')

שאלה 5: אילו סוגים עיקריים יש לבמות ומה ההבדל בינהן

יש שני סוגים עיקריים של במות, במת פודיום ובמת לייהר.

במת פודיום: במות אלו בנויות מיחידות בסיסיות של 122X244ס"מ או במידות "עגולות" של 120X240 ס"מ. אלמנטים אלו עברו שדרוג בשנים האחרונות והחברות שבונות במות עברו לפודיומים מפרופילים של 25X50 מ"מ המסוגלים לקבל עומסים של 750 ק"ג לכל מ"ר כפי שדורש תקן עומסים בישראל (ת"י 412). הפרופילים הישנים שהשתמשו בהם בעבר נבנו מפרופילים קטנים יותר 20X40 מ"מ המסוגלים לקבל עומסים של 200-250 ק"ג בלבד לכל מ"ר, וכיום הם משמשים לריצוף שטחים בעלי גובה נמוך (0-20 ס"מולא כמות למופעים)

במת לייהר: במות אלו הינן חדשות יחסית בארץ ומהוות שדרוג משמעותי לבמות הפודיומים הקיימים כיום. במות אלו בנויות מצינורות מתכת המתחברות יחדיו בנקודות צומת ייעודיות וכך ניתן להרכיב במה כמעט בכל גובה וגודל. במות אלו מצוידות בפטנט מיוחד של רגל טלסקופית אשר מאפשרת לגשר על כל תנאי השטח והופכת את הבמה לפלטפורמה יציבה במיוחד.