בבטיחות עולם האירועים ההמוניים והחד פעמיים, בשונה ממתקנים ומבנים של קבע, אנו משתמשים בחומרים ובציוד המותאם להקמה ופירוק רב פעמי לדוגמת במות הלייהר, הפודיומים והטראסים, אשר בנויים מחלקים מודולאריים הניתנים להתקנה כל פעם מחדש, ללא תלות לתנאי השטח, גובה מיקום וכו'.

כאשר אני מתכנן בניין או מבנה של קבע, אני מתכננן אותו כך שכל החומרים והאביזרים בנויים לעמידות ארוכה מאוד ולקיים של עשרות שנים (קיים של מבנה הינו 70 שנה לפחות).

כאשר מתכננים עיגונים למבנה קבע, משתמשים באלמנטי מתיחה כדוגמת כבלים, ומוטות מתיחה, מייצרים את הכבל, הנעילות שלו וכל האביזרים באורך המתאים, בעובי המתאים והייצור נעשה מותאם בדיוק למיקום בפרויקט.

בעולם האירועים הדבר לא נעשה בצורה זו, ומסיבות ברורות. אנו משתמשים בכבלי פלדה לצורך עיגון האלמנטים, אך בקצה כבל הפלדה אנו מחברים מחבר גמיש – רתמה בדרך כלל – שמהווה את המקשר בין קצה כבל הפלדה לבין המשקולת או נקודת העיגון.

לאחר ניתוח והפקת לקחים של תקריות ואסונות של השנים האחרונות בתחום הבטיחות לאירועים, בכל אירוע אנו עורכים חישובים סטטיים ודינמיים לנושא החיזוקים, עוגנים וכוחות על המתקן, כולל משתנה הרוחות על פי מפת הרוחות בישראל, כך שאנו מקבלים משקלים די גדולים של נקודות עיגון, באירועים שבהם מותקן גשר תאורה במידות של 12 מ' ויותר המשקולות מגיעות לכדי 5, 7 ואף 10 טון לכל רגל (תלוי בגודל הטראס ובמיקומו בארץ).

כאשר אנו מקבלים עקב חישוב כי נדרשת משקולת של 10 טון לייצוב, גם כבלי הייצוב צריכים לעמוד בעומס של 10 טון. הרתמות המצויות היום בשימוש באירועים הינם רתמות בעלות כושר נשיאה שנע בין 1 ל-5 טון במקסימום, לאור כך יש להתקין לפחות 2 רתמות של 5 טון בכדי לשמור על משוואת הכוחות הנדרשים.

בקצה כל רתמה קיים אלמנט חיבור, סוג של וו שאותו קושרים לשאקל הקשירה. לא אחת, אני נתקל בקשירה לא ראויה ולא בטיחותית של וו הקשירה הנ"ל אל המשקולת. וו הקשירה מאפשר בצורה מוטעית, להכניס את השאקל דרך גוף הוו כפי שמופיע בתמונה המצורפת.

ברגע שהרתמה מקבלת עומס גדול (רוח, הרמה וכו') השפתיים של הוו יפתחו כבר במשקלים קטנים מאוד בסביבות 300-350 ק"ג בלבד, דבר שיגרום בהכרח לכשל בטיחותי באותה נקודת עיגון, ולאסון פוטנציאלי. כאשר נדרשת משקולת של 10 טון ואנו מחברים את הרתמה בצורה קלוקלת ולא ראויה שמחלישה מאוד את כושר הנשיאה שלה עד לכדי 300 ק"ג בלבד הדבר יביא את המערכת לכשל.

הצורה הנכונה להתקין את הרתמה הינה לפי התמונה הבאה:

העברת קצה הרתמה דרך השאקל וקשירתו אל גוף הראצ'ט. קשירה זו מבטיחה שכל הרתמה עובדת בהעברת הכוחות.

ניתן לזהות בבירור על כל רתמה את כושר הנשיאה שלה ע"י מספר הפסים המוטבעים עליה לכל אורכה. רתמה יכולה להיות בצבעים שונים, אך עליה מוטבעים פסים דקים המסמנים את כושר הנשיאה, פס אחד אומר כי כושר הנשיאה הינו עד 1 טון, 2 פסים – שני טון וכן הלאה.

לא אחת ראיתי גם רתמות שלא מוטבעים עליהם הפסים הדקים. במקרה כזה יש בקצה כל רתמה תווית מבד או מפלסטיק ועליה מוטבעים הנתונים של הרתמה. רתמה שלא מוטבעים עליה פסים לזיהוי העומס או ללא תווית, יש לפסול אותה משימוש.