לא אחת אני נשאל על ידי מפיקים ומנהלי אירועים לגבי הסוגים השונים של אישורים הנדסיים הנדרשים לבטיחות האירוע שלהם. שאלה אחת שחוזרת רבות, היא האם קיימת חובה להמציא אישור של בודק מתקני הרמה לגשר תאורה (טראס) שבו מותקנים 4 מנועים חשמליים המשמשים לצורך הרמת הטראס לגובה? הרי מדובר במתקן הרמה לכל דבר, ומדוע מהנדס קונסטרוקציה חותם על הגשר כשחוק ייחוד פעולות ברשם המהנדסים אינו מתיר לו כלל לחתום על מתקנים נעים?

אנסה לשפוך קצת אור על נושא זה ולהסביר את הרציונאל העומד מאחורי כל אחד מהמרכיבים של הדבר.

מתקן הרמה הינו מתקן המחובר למנוע או בעל מנגנון הרמה מכאני (פלאשינג צוג) ובו חלקים נעים. מתקן מסוג זה נבדק ומאושר ע"י בודק מתקני הרמה בלבד, אנו מכירים זאת מהמעליות הביתיות המותקנות כיום כמעט בכל בניין, כולל בבתים פרטיים. מעלית להרמת אנשים או ציוד נבדקת לפי החוק פעם ב-6 חודשים רק ע"י מהנדס מכונות בעל תעודה של בודק למתקני הרמה.

מהנדס אזרחי (בניין), בעל הכשרה בקונסטרוקציה, רשאי לתכנן ולבדוק מתקנים שהם סטאטיים, כלומר ללא אלמנטים נעים. אם כן כיצד יוצא שמי שמאשר גשרי תאורה בעל מנועים להרמת הגשר הינו מהנדס אזרחי ולא מהנדס מכונות ובודק למתקני הרמה?

גשרי תאורה הינם גשרים המורכבים ומותקנים באתר האירוע, מורמים לגובה עבודה (כ-1.5-2.0 מ' מהקרקע), אנשי התאורה וההגברה מתקינים על הגשר את הציוד המיועד לשימוש באירוע ולאחר מכן הגשר מורם לגובה סופי. הרמת הגשר נעשית ע"י מנועי הרמה על פי רוב. כיוון התאורה וההגברה מבוצע באופן סופי לאחר הרמת גשר התאורה למיקומו הסופי.

צורת העבודה הנכונה של המהנדס, הינה להגיע לאתר עוד כשגשר התאורה נמצא בגובה עבודה, לבדוק מקרוב את כל התקנת התאורה וההגברה מקרוב, בגובה שהוא יכול לאתר כשלים בהתקנה, לבקש מהטכנאים להוסיף ולשלים כבלי אבטחה לפנסים, לבדוק כשלים וסדקים בפינות הטראס ובציוד המותקן ועוד. בדיקה זו חשובה מאוד ופחות אפקטיבית כשגשר התאורה נמצא בגובה של 10 מ' מעל במה, שם היכולת לאתר כשלים מצטמצמת מאוד וכמעט שאינה קיימת.

בזמן הרמת גשר התאורה למיקומו הסופי, גשר התאורה הינו מתקן הרמה לכל דבר. לאור כך נדרשת התערבות של בודק מתקני הרמה. אולם לאחר שגשר התאורה הגיע למיקומו הסופי, המתקינים מתבקשים לקבע אותו כך שהגשר לא ירד בצורה לא רצונית. הדבר נעשה ע"י רתמות הנקשרות מסביב לפינות הטראס ולא מאפשרות כל תזוזה. הדבר נעשה ע"י מוט פלדה שנכנס בינות השלבים של רגל הטראס ומחובר לשם דרך קבע ולא מאפשר את ירידת הטראס אלא קודם פירוק המעצור המכאני הזה. ובשנים האחרונות הכנסתי (משנת 2007) גם את הדיאגונאלים מהפלדה המחוברים לטראס בכל הפינות (בין עמוד לקורה) ומקשיחים את הטראס לתזוזות והשפעות רוח.

קיבועים אלו מביאים את הטראס למצבו הסופי, ללא אפשרות לתזוזה. לאור כך מהנדס קונסטרוקציה יכול לחתום עליו מבלי חשש, שכן אין תזוזות כלל בטראס במיקומו הסופי, מנועי ההרמה של הטראס מנותקים מהזנת מתח וכל המתקן הופך להיות סטאטי בלבד.

אם כן, חשוב מאוד לזכור, על גשר תאורה מקובע יכול מהנדס קונסטרוקציה לחתום. אם כן המתקן מקובע במיקומו הסופי למעלה ע"י מעצורים מכאניים בלבד, המתקן נחשב למתקן הרמה לכל דבר ויכול לחתום עליו רק מהנדס מכונות ובודק למתקני הרמה.